יום חמישי, 17 בפברואר 2011

שלושים וחמישה פוסטים.
זה מה שיש.

התחלתי את הבלוג הזה, כמקום (חצי פרטי) לשתף אחרים בחוויות שהיו ועדיין יש לי עם האייפון. חוויות של פריצות, עדכונים, תוכנו שלא עובדות, נסיעות לחו״ל ועוד.
עשרה חודשים אבל זה נראה כמו נצח, לפני זמן האייפד, לפני האייפון 4. איזו שנה סוערת בחזית ה-i
אבל הרבה השתנה מאז, והבלוג קצת איבד את דרכו - מסיפורים חווייתיים על החיים במחיצת מכשיר פורץ דרך שמשנה את החיים של כל מי שמשתמש בו, הפכנו (אני והבלוג) לכותבי מדריכים... זאת לא הייתה המטרה שלי, אני גם פחות נהנה מזה ואני חושב שגם זה פחות מעניין אתכם :-)
חוץ מזה, היום כבר לכולם יש אייפון, ממש לכולם ולכתוב על חוויות עם משהו שלכולם יש זה עוד יותר מוזר. זה כמו לכתוב על החוויות שלי עם טלוויזיה LCD, יש חוויות אבל לכולם יש את החוויות האלה.

אז מה אני מנסה להגיד הפעם? שאני יוצא לחופשה. האם זאת הפסקה - אולי? האם זה סיום? אולי.
מה שבטוח זה שלמדתי מהחוויה הזאת (החוויה שלי עם הבלוג). כתיבת בלוג זה קצת מוזר וקצת כמו לכתוב יומן אבל יש בזה משהו אחר, משהו מאוד כייפי. אז נראה לי שאני אמשיך לכתוב, כנראה על נושאים אחרים וכנראה בתדירות אחרת אבל השנה הזאת (אתכם) עם הבלוג, ההערות ודף הפייסבוק שינו אותי, נתנו לי עוד פרספקטיבה ועוד חוויות.
ממליץ לכולכם - ברצינות.

הערה - בדף הפייסבוק אני אמשיך להגיב ולהגג אז תרגישו חופשיים ליצור איתי קשר דרכו.

אז לסיום הכי קיצ׳י שאני מכיר - היו שלום ותודה על הדגים :-)

נדב


- Posted using BlogPress from my iPad

Location:השלושים וחמישה בפברואר?

אין תגובות:

פרסום תגובה